<h1>רבינו ירוחם ני"ד ח"ח</h1>
<h2>דף לה.</h2>
המקלל עצמו או חבירו בשם חייב ועובר בלאו ודוקא בשם כגון יכהו האל או אחד מהשמות כגון שדי או צבאות, אבל בא' מהכנויין כגון חנון ורחום וגבור וכיוצא בהם פטור. וכן מקלל אביו ואמו אינו בכלל מקלל עד שיקללנו בשם. פי' ומקלל עצמו וחבירו בשם לוקה אף על פי שאין בו מעשה בלאו זה, כך פשוט בשבועות, וכן כתב גאון ז"ל דלוקה כדאמרינן [לעיל כ"א ע"א] כל לאו שאין בו מעשה אין לוקין עליו חוץ מנשבע וממר ומקלל חבירו בשם. ובירושלמי [ה"י] כתב דאינו לוקה. ותלמוד שלנו עקר.
